ניהול שותפות עסקית דורש תיאום מלא בין השותפים, אך מה קורה כשאין הסכמה כתובה לאופן ניהול השותפות? בישראל, פקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 (להלן: "הפקודה") קובעת כללי ברירת מחדל המסדירים את ניהולה של השותפות בהיעדר הסכם כתוב.
השותפות העסקית הינה צורת התאגדות ייחודית אשר נבדלת מצורות התאגדות אחרות בכך שהשותפים נושאים באחריות אישית מלאה לחובותיה, ללא ההגנה שמספק מסך תאגידי כמו בחברה או באגודה בע"מ. נקודה ייחודית נוספת לשותפות העסקית הינה שאף כי קיימת חובת רישום של השותפות העסקית אצל רשם השותפויות, אי-הרישום שלה אינו שולל את קיומה ותוקפה המשפטי, זאת בניגוד לשאר צורות ההתאגדות הקיימות בדין הישראלי. נקודות אלו מדגישות את החשיבות של הסדרת יחסי השותפים בטרם או עם תחילת פעילותה העסקית של השותפות, גם אם נראה שמדובר בעסק קטן, בין חברים.
לפי הפקודה, בהסכמת כלל השותפים ניתן לשנות את זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות של השותפים. הסכמה זו לא נדרשת להעלות על הכתב ויכולה להשתמע מאופן ניהול עסקי השותפות. חשיבותו של הסכם השותפות המועלה על הכתב מתחדדת ביתר שאת שעה שרואים הסכמה בין השותפים גם כמשתמעת מאופן ניהול השותפות. התנהלות השותפים עלולה לייצר הסכמות משתמעות ביניהם, הגם שלא הסכימו עליהם. כך במקרה בו שותפות ובה מספר שותפים שאחד מהם המנהל העיקרי של הפעילות העסקית. אותו שותף מעדכן את שאר השותפים בהכרעות עסקיות שהוא ביצע בפועל זה מכבר כדרך קבע. במקרה מעין זה, יכול שמשתמע כי השותפים האחרים הסכימו להעביר את זכות הניהול עסקי הרגיל של השותפות לשותף המעדכן, ואף לשלול אותה משאר השותפים.
בנוסף על האמור לעיל, שותפות מטבעה נשענת על קשרים אישיים ויחסי אמון בין השותפים. היעדר הסכם שותפות כתוב מנציח מצב של אי-וודאות באשר לתנאים המחייבים של השותפים בינם לבין עצמם, בין השותפות לצדדים שלישיים, התנאים המחייבים בעת פירוק השותפות ועוד.
כך למשל, חילוקי דעות בין השותפים בכל הנוגע לניהולה העסקי הרגיל של השותפות יוכרעו ברוב קולות השותפים. אך שינוי מהותי בעסקי השותפות, כמו למשל הרחבת פעילותה העסקית לאפיקים נוספים, נדרשת להתקבל בהסכמת כל השותפים. הוראה זו קבועה כברירת המחדל בפקודה ועלולה לייצר מגוון של בעיות בהתנהלות בין השותפים.
לדוגמא, בשותפות בה שותפים שניים בלבד, כל אי-הסכמה בדבר ניהול השותפות עלול להוביל למאזן כוחות נעול בין השותפים שלא מאפשר לקבל החלטות כלל בעניין ניהולה הרגיל של השותפות. במקרה אחר בו לשותפות מספר רב של שותפים, יכול שותף בודד למנוע כל שינוי מהותי בהתנגדותו לשינוי, זהו מצב הידוע כבעיית "השותף הסחטן". באין הסכם כתוב המתיר זאת, לא יהיה בכוחם של השותפים להוציא את השותף הסחטן מהשותפות או לקבל את השינוי המהותי ברוב אחר של קולות השותפים.
דוגמא אחרת עוסקת ביום שבו שותף אחד מחליט שהוא מעוניין להיפרד. שותף בשותפות שאינה מוגבלת בזמן או בעסק יחיד רשאי, על פי הפקודה, לפרק את השותפות בכל עת באמצעות הודעה לשאר השותפים, אלא אם נקבע אחרת בהסכם. הסכם השותפות יכול וכדאי שיסייג את האפשרות של כל שותף בודד להביא את השותפות לפירוקה ולהעמיד את יתר השותפים עם עובדה מוגמרת בדבר פירוק השותפות ללא תלות ברצונם.
עוד ניתן לציין כי בהיעדרו של הסכם השותפות המורה אחרת, מוסמך בית המשפט, לבקשת שותף הזכאי לכך, להורות על פירוק עסקי השותפות ואופן חלוקת הכספים שנותרו לה טרם הפירוק. בהסכם שותפים ניתן לקבוע כללים מראש שיחולו על אופן פירוק השותפות וחלוקת כספי השותפות הנותרים בדרך אחרת מהקבוע בפקודה. בית המשפט, במרבית המקרים, יכבד את הסכמות השותפים כפי שהן עולות מהסכם השותפות ויישם אותן בעת ביצוע הפירוק.
מהאמור לעיל, ניתן להסיק כי הוראות ברירת המחדל המצויות בפקודה לא מספקות מענה מספק ומקיף דיו להתנהלותה של שותפות והשותפים בה. הוראות אלו מעניקות לשותף הבודד כוח רב יותר, במקרים מסוימים, מאשר שאר השותפים יחדיו. הוראות ברירת המחדל מנציחות את בעיית הסרבן בין השותפים ולא מספקות פתרונות מספקים וראויים לסכסוכים בין השותפים מלבד פירוקה של השותפות. לכן להסכם השותפות הכתוב חשיבות מכרעת בכל הקשור ליחסי השותפים, ניהול השותפות וסיומה של השותפות.
להסכם שותפות כתוב ישנו תפקיד קריטי בהגנה על השותפים, קידום יעילות בניהול העסק ומניעת סכסוכים. משרדנו מתמחה בניסוח הסכמי שותפות מותאמים אישית, המבטיחים ניהול יציב ומוצלח של השותפות. נשמח לעמוד לשירותכם בכל שאלה או ייעוץ.