ענף המדגה מספק כיום כ-21% מדגי המאכל הטריים הנצרכים בישראל ובשנת 2021 עמד היקף יצור הדגים בבריכות על 12,000 טון, מתוכם כ-2,000 טון הינם דגים מהסוגים המפורטים בצו ביטול המכסים עליו חתם שר האוצר היוצא ליברמן והיתר דגים אחרים.
במהלך שנת 2016 החל מהלך להפחתת מכסי המגן על יבואם של דגי האמנון, הקרפיון והבורי (טריים וקפואים), מהלך שגרם לפגיעה קשה בענף הדגים הישראלי וירידה משמעותית בפדיון וזאת חרף העובדה כי ניתנו לענף המדגה תמיכות ישירות בשל הפחתת המכסים.
מסקירת מצב ענף המדגה מאז הפחתת המכסים ב 2016 ועד היום עולה כי ההפחתה גרמה לירידה של 21% בהכנסות המגדלים (לאחר התמיכות), סגירה של כ- 20% מהמשקים בישראל שהיו פעילים וירידה של למעלה מ-26% בהיקף הייצור המקומי של דגי בריכות טריים.
למעשה, אלמלא התמיכות הישירות והזמניות שמקבלים המגדלים, בשל הפחתת המכסים האמורה, רוב המדגים הפעילים כיום היו הפסדיים ומפסיקים פעילותם.
יצוין כי ענף המדגה הינו ענף המצוי ברובו המכריע ביישובי קו עימות בצמוד לגבולות המדינה ומרוחק מאזורי תעסוקה. הענף מתקשה לשרוד וסובל מקשיים רבים ובהם: הריכוזיות הקמעונאית בישראל, הריכוזיות בייבוא והיקפו ההולך וגדל, עליית עלויות היצור, מחלות, נזקי ציפורים וכיו"ב.
נוכח הקשיים הקיימים ממילא בענף, מהלך הפחתת וביטול המכסים שהובילו ליברמן ופורר בממשלה היוצאת, תגרום לקריסתו ולחיסולו לחלוטין.
יובהר לעניין זה כי הפחתת וביטול המכסים במסגרת הצו עתידה לפגוע לא רק במגדלי הדגים מהסוגים המפורטים בצו כי אם בכלל מגדלי הדגים לרבות מגדלי האמנון, הבורי והקרפיון, שכן הדגים המפורטים בצו מהווים מוצר תחליפי לדגים הללו.
גידול דגי ים בישראל מתבצע בעיקר בחוות וכלובי גידול הנמצאים בנמל אשדוד ובמכמורת.(יש ענף גידול דגיגים לרבייה באילת). כושר התחרות בענף הינו פונקציה של גודל. ככל שחוות הגידול גדולה יותר ניתן לייעל את הגידול באמצעות מיכון חלף ידיים עובדות, ובנוסף יש יתרון מוחלט לגודל, גם בבתי האריזה ובייצור דגיגים.
בחוות גידול המייצרת כ 2,000 טון דגי דניס בשנה עלות הגידול לק"ג הינה 27.28 ₪, בחוות גידול המייצרת 7,000 טון בשנה עלות הגידול יורדת ל- 21.49, ובחוות גידול המייצרת 10,000 טון בשנה עלות הגידול יורדת ל- 20.34 ₪.
הענף החקלאות הימית בישראל הינו ענף קטן המכונה "ענף ינוקא" ובשלבים אלו מחירי הדגים בישראל אינם מכסים את עלות הייצור. לכן, המגדלים שהשקיעו במשך שנים כספים רבים הן לצורך הקמת החוות והן לצורכי תחזוקה ותפעול שוטף, עשו שאת מתוך הסתמכות על המצגים שהוצגו בפניהם על ידי המדינה, שאמרה להם כי המדיניות הממשלתית היא להגן על ענף קטן זה, לפתחו עד אשר יגדל ויהפוך לרווחי.
הגדלת היקפי הגידול כרוכה בייעוד שטחים נוספים לחקלאות ימית במרחב הימי והסדרת תשתיות לעורף תפעולי יבשתי החיוני לעגינת ספינות החקלאות הימית, טעינת חומרי מזון ואחרים, פריקת התוצרת ועוד.
המגדלים פועלים מזה שנים מול משרד החקלאות וכל גוף העוסק בעניין בכדי להסיר את החסמים המונעים את התפתחות הענף והגדלת היקפי הגידול כאמור. רק לאחרונה אושרו תב"עות, המייעדות שטחים נוספים להגדלת והרחבת הפעילות של החקלאות הימית באשדוד, מכמורת ואשקלון ועל פי המתווה של משרד החקלאות נמצאות בשלבי הכנה תב"עות נוספות המייעדות אף הן שטחים לפעילות זו בעכו ובחיפה.
משך השנים כל הגופים הממשלתיים, אשר עסקו בתחום החקלאות הימית, אשר הוכר כענף אסטרטגי למדינת ישראל, הכירו בכך שהסרת ההגנה המכסית על דגי ים טרם הגדלת הפעילות באופן משמעותי תגרום לקריסת הענף.
כך בתכנית האב לחקלאות הימית בישראל, אשר הוכנה על ידי מוסד שמואל נאמן "פיתוח בר-קיימא של חקלאות ימית בים התיכון של ישראל" מחודש יולי 2015, על מנת להתוות קווי מדיניות ליחידה העוסקת בפיתוח החקלאות ימית במשרד החקלאות, ואשר נעשתה בשיתוף פעולה עם המגדלים נקבע באופן מפורש ב"עיקרי ההמלצות" כך:
"4. על מנת להוזיל את מחירם של דגי ים טריים בישראל יש להגדיר תהליך של הורדה הדרגתית של ההגנה המיכסית, במתואם עם עלייה בהיקפי הייצור. עליית היקפי הייצור, אשר תביא להתייעלות והקטנת עלויות הייצור, כתוצאה מיתרונות לגודל, ביחד עם הפעלת כלי סיוע אחרים (תמיכה בהשקעות מערכתיות, סיוע בביטוח לצורך הקטנת סיכונים וקידום המו"פ בנושאי מפתח), אשר ישפרו את כושר התחרות עם היבוא ממדינות ים תיכוניות ואחרות, וזאת תוך שמירה על רמת בטיחות, טריות ואיכות מוצר גבוהים.
5. ההגנה המיכסית תתבצע לתקופה קצובה כך שתאפשר פיתוח הענף כענף ינוקא"
בעמ' 46 לתכנית נאמר לעניין זה כך:
" הונח שהייצור המקומי יהיה תחרותי בעתיד גם בהגנה מיכסית נמוכה מהיום, אחרי תקופה של התפתחות הענף שכוללת התאמה ושכלול הטכנולוגיה וניצול יתרונות לגודל"
בבחינה שבוצעה במסגרת התכנית לאפשרות של הפחתת מכסי המגן תוך התייחסות למחירי הדגים ולשיעור המכס הקיים נכתב כך :
" ניתן להיווכח כי לירידה במחיר השוק – כתוצאה של הורדת מכס על היבוא – צפויה להיות השפעה משמעותית על רווחיותן של חוות החקלאות הימית, עד כדי חוסר כדאיות כלכלית והפסד לחוות חופיות קטנות וחוות תפוקה רגילה, תחת תרחיש של ביטול מוחלט של מכס המגן; במקרה זה, תידרש תפוקה שהינה מעבר לכושר הייצור הנקוב רק על מנת להביאן לכדי איזון"
להלן קישור לתכנית האב לחקלאות ימית-
בחודש מאי 2020 פורסם "מסמך המדיניות למרחב הימי של ישראל – ים תיכון" (להלן: "מסמך המדיניות"). המדובר במסמך ייחודי וראשוני בתחומו, אשר הוכן על ידי מנהל התכנון בשיתוף משרדי ממשלה נוספים, המתווה קווי מדיניות להסדרת המרחב הימי באופן מושכל ויעיל. ראה קישור למסמך-
מסמך המדיניות ייחד פרק לענף החקלאות הימית, בו מפורטת החשיבות הרבה והחיוניות של ענף זה והמדיניות שיש לנהוג לפיה על מנת שהענף יתפתח, לרבות לעניין הפחתת ההגנה המכסית. במסמך המדיניות נכתב לעניין האפשרות לביטול ההגנה המכסית על יבוא הדגים, בעמ' 87 (פסקה 4), כך:
" האתגר הכלכלי של ענף החקלאות הימית, לאחר שיוסרו מכסי המגן, יהיה לעמוד בתחרות מול חוות אחרות בים התיכון. צפוי שענף החקלאות הימית יוכל להתמודד עם הורדת מכסים בהגיעו להיקף ייצור של עשרות אלפי טון/שנה, כתוצאה מיתרונות לגודל, בדומה להיקפי הייצור במדינות ים תיכוניות מתחרות. לפיכך מוצע לאפשר לענף ינוקא זה לצמוח להיקפים המאפשרים השגת יתרונות אלו, טרם הורדת ההגנה המכסית".
הנה כי כן, מהמסמכים של ממשלת ישראל, עולה באופן ברור וחד משמעי כי החקלאות הימית המתנהלת בהפסד בשלב זה לא תוכל להתמודד, בגודלה הנוכחי, עם הפחתת ו/או ביטול מכסים וצעד כזה יגרום לקריסתה.
יודגש כי גם בעבר עלתה האפשרות לבטל/להפחית את מכסי המגן על יבוא דגים, מהסוגים המפורטים בצו עליו חתם ליברמן, אולם משהובן כי מהלך כזה יגרום לקריסת הענף הוחלט על ידי שרי האוצר דאז שלא לעשות כן עד אשר היקפי הייצור יגדלו די בכדי שהחקלאות תוכל להתמודד עם חוות גידול גדולות באגן הים התיכון המייצרות עשרות אלפי טונות בשנה.
במשרדי האוצר והחקלאות לא התעכבו לרגע על העובדה כי החקלאות הימית שזכתה לכינוי "הכלכלה הכחולה", הנה מקור חלבון חדשני עבור מדינת ישראל שהנה מדינת אי קטנה. המדובר בנכס אסטרטגי שיש לפתחו ולשמרו עבור ביטחון המזון ועצמאות הייצור של ישראל.
