חקלאים יקרים, אתם זוכרים שפעלנו לתיקון תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) (תיקון), התשע"ו-2016, על מנת לצמצם את תביעות הסרק כנגד החקלאים.
(תמצית התיקון – על תובע שאינו תושב ישראל, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע (לבקשת הנתבע), זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו. לא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה).
בהחלטה שניתנה בימים האחרונים על ידי בית הדין הארצי לעבודה, נקבע כי על העובד להפקיד ערובה בהתאם לתקנה 116א זאת אף בזיקה לצירוף מעסיקים באופן אישי לתביעה מכוח עילת הרמת המסך.
החיוב בהפקדת הערובה מהווה תרופה עבור בעלי מניות ומעסיקים הנגררים באופן אישי בעל כורחם להליכים מסוג זה בעילת הרמת מסך. ההחלטה אם להפקיד ערובה מצריכה, בין היתר, בחינת קיומה של "ראשית ראיה", כלשון תקנה 116א לתקנות. ואולם, כאשר מדובר בתביעה להרמת מסך, ראשית הראיה הנדרשת היא ביחס לחוב המקורי וביחס לקיומה של עילת להרמת מסך.
יודגש, עצם העובדה שחברה לא שילמה לעובד את כל זכויותיו, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי בעלי המניות או נושאי המשרה צומחת אחריות אישית לכך. חברה היא ישות מלאכותית והיא מנוהלת ע"י אורגנים ונושאי משרה שונים ולא כל אימת שנפגעו זכויותיו של עובד שהועסק בחברה, יש לראות בבעלי המניות אחראים באופן אוטומטי לכל חובותיה. גישה זו חותרת תחת דיני הרמת המסך בישראל והיא אינה מעוגנת בדין ובפסיקה.
