לאחרונה הוגשה ע"י מספר ח"כ מהקואליציה הצעה לתיקון חוק יסוד: השפיטה. התיקון מבקש לצמצם את התנאים למתן "זכות העמידה" ועל ידי כך להצר את הגישה לבג"צ.
"זכות העמידה" היא למעשה דרישת הסף בה עותר צריך לעמוד כדי לבוא בשערי בג"צ. עפ"י עיקרון זה, זכות הגשת העתירה כנגד רשויות המדינה, מוקנית רק למי שנפגע מהחלטת הרשות. המצדדים בעקרון, מבקשים למנוע הגשת עתירות בסיטונאות וכנגדם ניצבים אלה הטוענים כי יש לפתוח את שערי ביהמ"ש לאזרחים כדי שיוכלו להתגונן מפני הרשויות.
הוויכוח בין התומכים בזכות העמידה למתנגדיה, הפך לוויכוח פוליטי משום שמשמעות החלשת הזכות הנה בסופו של דבר החלשת כוחו של בג"צ (פחות עתירות). מדברי ההסבר להצעת התיקון אנו למדים כי מגישי ההצעה מודאגים מריבוי עתירות לבג"צ בנושאים פוליטיים, מדיניים וכלכליים, כשלעותר אין כל קשר לעניין נשוא העתירה ולא נגרמת לו פגיעה אישית. עתירות אלו, נאמר שם, נועדו להוביל להתערבות שיפוטית בעניינים שאינם נמצאים בתחום עניינו של בג"צ, ובכך לעקוף את סמכות הממשלה והכנסת (למשל עתירות המקדמות הריסת יישובים בשטחי יהודה ושומרון או כנגד מתווה הגז לאחרונה).
מדברי ההסבר כלל לא ברור אם אכן בג"צ מוצף בעתירות המוגשות ע"י ארגונים העותרים בשם נפגעים פוטנציאלים. הצעת החוק לא מביאה בצידה כל סקירה בנושא. הדבר נכון גם באשר לטענה בעניין הצפה בעתירות בנושאים פוליטיים, מדיניים וכלכליים. בעניין זה ראוי לומר כי על פי רוב עתירות אלו נדחות ע"י בג"צ. אגב גם בנושא זה לא מצאנו מחקר ונתונים וראוי שהדברים יוצגו במהלך הליך החקיקה. מנסיוננו בג"צ נמנע פעמים רבות מאוד מלהתערב בהחלטות הממשלה והכנסת. בחלק מהעתירות ניתן לומר כי הוא מקפיד על כך הרבה מעבר למצופה, גם כאשר הרשות מתנהלת באופן בלתי סביר במידה קיצונית.
לעניין מתווה הגז, בניגוד לעמדת מציעי תיקון חוק יסוד השפיטה, בג"צ דווקא הגן על הכנסת והממשלה בפרשה זו כאשר קבע כי לא ניתן לקשור את ידי המחוקק והממשלה לשנים הבאות, משום מעמדן וחופש הפעולה הנתון להן. (בג"צ פסל את סעיף היציבות).
לסיכום, נראה כי ההצעה לתיקון חוק היסוד הנה עוד מרכיב במאבק המתחולל כעת בין הרשויות (המבצעת, המחוקקת והשופטת). נמשיך לעדכן בהליך החקיקה.
