נתחיל דווקא מהסוף. התיקונים האחרונים המוצעים בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון מס' 5 והוראות שעה) (הרחבת אימוץ הדין האירופי וייעולו והסרת חסמים ביבוא מזון במסלול האירופי), התשפ"ד – 2024 המזון לא יועילו, לא מספקים "את הסחורה" ולא יביאו לירידת מחירי המזון.
המדינה נכשלה בנסיונותיה בשנים האחרונות להוריד את מחירי המזון בישראל משום שהמדינה לא מטפלת בבעיה מס' 1 בתחום – הריכוזיות במשק. לא זו בלבד שהמדינה נמנעת מלגעת ביבואנים, במשווקים וברשתות השיווק הגדולות, היא אף מחזקת אותם ומקבעת את היכולת שלהם לשלוט בשוק לשנים רבות קדימה. הכישלון נובע, בין היתר, מכך שנעשה ניסיון להרחיב את הייבוא, ללא הרחבת נקודת הקצה במקטע של המכר לצרכן. דמיינו משפך בכניסה לישראל – הרחבנו מעט את תחילת פיית המשפך, אבל קצה הפייה שלו (נקודת המכר), המקום בו הוא נפגש עם כלי הקיבול (הצרכן) נשאר עדיין צר.
הממשלה לא הסתפקה בכך, היא טרחה באמצעות התיקון לחוק, להעניק פרס לשחקנים השולטים בענף, וייצרה עבורם מציאות נוחה לפיה הם, פחות או יותר, היחידים שיכולים להתמודד עם הרפורמה בתחום הבקרה, הניטור, הקירור וההובלה של "מזון רגיש" (חלב, בשר, דגים וביצים), מהייצרן לצרכן. מילים אחרות, החוק יצר ריכוזיות בתחום הקירור והבקרה על המזון הרגיש, בתחום בו ביקשנו להרחיב את מספר העוסקים.
הפיכת השחקנים הקיימים לחזקים יותר במקום להחלישם, נוצרה באמצעות העברת האחריות לבטיחות, מעקב ובקרת המזון בקירור לבעלי ההון השולטים בענף. ביצוע מעקב ובקרת מזון כרוך בעלויות גדולות מאוד, הן בתחום הבדיקה והפיקוח הווטרינרי והן בשל חיוב העוסקים בתחום בהתקנה והטמעה של מערכות בקרה ניטור ומעקב יקרות מאוד (HACCP). רשתות המזון, היבואניות והמשווקים הגדולים יכולים לעמוד בסטנדרטים הללו, כל היתר יתקשו להישאר במשחק, והמשמעותידועה מראש – קיבוע לשנים ארוכות קדימה של עליות מחירים לצרכן בתחום המזון הרגיש.
עוד עניין המראה כמה שטחית עבודת המדינה בעניין חוק המזון נעוץ במסמך ה RIA RIA – Regulatory) Impact Assessment) של משרד הבריאות ("הערכת השפעות הרגולציה") שנערך עבור בחינת החוק, שם נכתב כך:
"אחד הגורמים המרכזיים שמזהה המחקר ליוקר המחייה בתחום המזון הינה רמת הריכוזיות של שוק המזון בישראל, כאשר לפי המחקר, בין השנים 2015-2020, נתח השוק של עשרת הספקים הגדולים ביותר בתעשיית המזון הישראלית היווה כ-54% בממוצע מכלל שוק המזון בישראל ונכון לשנת 2020, הספק הגדול ביותר החזיק בנתח שוק של כ-12%".
ובהמשך: "התערבות ממשלתית המבקשת להקל על יוקר המחייה בתחום המזון נדרשת לאזן בין שני שיקולי המדיניות שבנידון: מחד – להבטיח כי המזון המיוצר, המשווק בישראל והמיובא אליה, הינו ברמת איכות, תקינות ובטיחות נאותים, תוך עמידה באמות המידה שנקבעו בחקיקת המזון, ומאידך – להבטיח זמינות והנגשה של מזון מגוון בעלויות סבירות לכלל הציבור תוך התחשבות בשיקולים של יוקר מחייה, והכל תוך שמירה על בריאות הציבור".
אלא מה, חוק המזון לא מוריד כלל את רמת הריכוזיות משום שהוא לא עוסק בחולייה האחרונה בשרשרת הערך – המכר לצרכן. להיפך, הוא מעמיס עלויות על כל שרשרת הערך, מהלך שמבטיח העלאת מחירים לצרכן, ובנוסף הוא מעצים באופן מופרז ולא פרופורציונאלי את הרגולציה והכללים להבטחת בריאות הציבור (נושא חשוב כשלעצמו), כאילו עד היום היינו כולנו מורעלים וחולים מצריכת מזון רגיש.
במסמך הערכת הרגולציה נכתב "המודל המוצע הוא בהתאם לעיקרון "מה שטוב לאירופה טוב למדינת ישראל", אלא מה – ישראל אינה אירופה כמעט בכל תחום. כדאי גם להזכיר לממשלת ישראל שהרפורמות האירופאיות גרמו לסגירה של כ 4.5 מיליון משקים חקלאיים. מאחר ונראה כי בפני עורכי המסמך לא הוצגו השפעות אפשריות שיהיו לתיקון לחוק במתכונתו על החקלאות הישראלית בתחום המזון הרגיש (מוצרי חלב, בשר, ביצים ודגים), הרי שנראה כי פעם נוספת אנו חוזים בחקיקה עם פוטנציאל פגיעה בחקלאות הישראלית (משמע בביטחון המזון) ובצרכן הישראלי, וכל זה בזמן מלחמה.
ולסיום – נקודה נוספת למחשבה. גם כאשר מחירי המזון עולים באשמת הריכוזיות במשק, הפוליטיקאים יודעים להפנות אצבע מאשימה לחוליה החלשה – החקלאים ולהסית נגדנו את הציבור. התיקון לחוק המזון הוא דוגמא נהדרת לכך שהמגזר החקלאי צריך לעמוד על המשמר ולא רק בחקיקה העוסקת ישירות בחקלאות. על המגזר החקלאי לדאוג לשני דברים:
- לנטר כל חקיקה, רגולציה ורפורמה במשק, אף אם היא אינה עוסקת בחקלאות באופן ישיר.
- לפעול להכרת ציבור הצרכנים בישראל בכלל פשוט ונכון. מה שלא טוב לחקלאות, לא טוב לצרכנים ולהיפך, מה שטוב לחקלאות טוב לצרכנים. הליקויים בחוק המזון הם דוגמא טובה לכך, הצרכנים והחקלאים ישלמו ביחד על הריכוזיות במשק שהחוק מנציח.
