מהי שליטה בתאגיד?
סעיף 1 לחוק החברות מגדיר את המונח "שליטה" – "כמשמעותה בחוק ניירות ערך" התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"). סעיף ההגדרות בחוק ניירות ערך קובע כך:
"שליטה" – היכולת לכוון את פעילותו של תאגיד, למעט יכולת הנובעת רק ממילוי תפקיד של דירקטור או משרה אחרת בתאגיד, וחזקה על אדם שהוא שולט בתאגיד אם הוא מחזיק מחצית או יותר מסוג מסוים של אמצעי השליטה בתאגיד;
"אמצעי שליטה", בתאגיד – כל אחד מאלה: (1) זכות ההצבעה באסיפה כללית של חברה או בגוף מקביל של תאגיד אחר; (2) הזכות למנות דירקטורים של התאגיד או את מנהלו הכללי".
הגדרות ה"שליטה" בתאגיד התגבשו עם השנים בחקיקה ובפסקי דין שונים בכל מקרה על פי נסיבותיו וההקשר המיוחד. "השליטה – פנים רבות לה". הפסיקה קבעה למשל כי הגדרת שליטה היא מלאכה קשה, בין היתר לאור קיומם של סוגים שונים של שליטה, סוגים שונים של חברות וסוגים שונים של החלטות ומצבים בהם יכולה לעמוד השליטה למבחן.
המבחן המהותי
"מבחן השליטה" הוא מהותי. יש לשקול ולהעריך את מידת היכולת של גורם זה או אחר לכוון את פעילות התאגיד או להשפיע עליו, תוך שליטה במנגנון קבלת ההחלטות של התאגיד. אין די במבחן מתימטי-כמותי. בחינת קיומה של "שליטה" צריכה להיעשות בהתאם לנסיבות בהתייחס ליכולת הממשית לשלוט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה או להשפיע עליו.
בפסיקה ניתן דגש רב ליכולת לכוון את פעילות התאגיד ולא דווקא על הפעלתה בפועל של יכולת זו. (יש הסוברים כי ה"שליטה" היא הכוח להוציא לפועל את רצונות בעל השליטה ואמצעי השליטה הם הכלי לעשות כן. אחרים מדגישים ובוחנים את יחסי הכפיפות הנוצרים באמצעות השליטה, ובזיקה שבין נכסי החברה לבין השולט בה).
חזקה כמותית לקיומה של שליטה
בנוסף למבחן המהותי, החוק קובע חזקה כמותית לקיומה של שליטה. עפ"י חוק ניירות ערך, החזקה ב-50% מ"אמצעי השליטה" בתאגיד, מהווה חזקה כמותית לקיומה של שליטה (כהגדרתם בחוק ניירות ערך). בנוסף, ישנם מקרים בהם קובע הדין כי מתקיימת שליטה אף בהינתן החזקה של פחות מ-50%. (למשל בפרק העוסק בעסקאות בעלי עניין בחוק החברות, הקובע בסעיף 268 כי "בפרק זה, 'בעל-שליטה' – בעל-השליטה כמשמעותה בסעיף 1, לרבות מי שמחזיק בעשרים וחמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית של החברה אם אין אדם אחר המחזיק בלמעלה מחמישים אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה".
חשוב להזכיר כי הפסיקה הכירה אף באפשרות שבעל מניות המחזיק בחלק קטן ממניות התאגיד, אך יחד עם זאת הוא בעל כוח ויכולת השפעה ממשית על פעילות התאגיד ייחשב כבעל שליטה בו. הדוגמאות לכך רבות. למשל כאשר מדובר בכוח המאפשר השפעה והכוונת הפעילות, כוח הנובע משיעור כוח ההצבעה בו מחזיק בעל המניות, סוג המניות בהן הוא מחזיק, הכוח הנתון לו למינוי דירקטורים, הסכמי שיתוף פעולה בהם הוא קשור עם בעלי מניות אחרים לשם יצירת קבוצת שליטה, יכולתו למנוע קבלת החלטות בנושאים מהותיים וכד'.
סיכומו של דבר, גם מי שאינו מחזיק באמצעי השליטה מבחינה כמותית, עשוי להיחשב כבעל שליטה בתאגיד – וזאת ככל שיש ביכולתו מבחינה מהותית כדי לכוון את פעילותו של התאגיד.
לפרטים נוספים ניתן לפנות למשרדנו.
