העדר תשתית מקצועית לחתימת צווי ביטול המכסים (ייבוא דגים)

הממשלה החדשה צריכה לבטל את ההחלטה הפופוליסטית והמסוכנת של שר האוצר היוצא ליברמן, בכל הקשור להפחתה וביטול מכסים על ייבוא תוצרת חקלאית לישראל. לא להאמין אבל ההחלטה על ביטול המכסים נעדרה תשתית מקצועית הן ביחס לענף החקלאות הימית הן ביחס לענף המדגה ובכלל ביתר הענפים.

משרד האוצר הצטייד בטענה כללית לפיה הפחתת יוקר המחייה תעשה על ידי הפחתת מכסים רוחבית, אלא שאין כל התייחסות פרטנית ועניינית לביטול מכסי המגן על דגים דווקא וההשלכות של מהלך זה.

הכללת דגים מזנים רבים ברשימה ארוכה של מוצרים, אשר משרד האוצר סבור כי יש להפחית את מכסי המגן על יבואם, ללא כל הבחנה בינם לבין מוצרים אחרים וללא הבחנה בין ענף לענף ומאפייניו הייחודיים מלמדת כי לא נעשתה כל עבודה מקצועית ומקיפה טרם קבלת ההחלטה. במסגרת תכנית ביטול המכסים נטען בעלמא כי הפחתת ו/או ביטול המכסים של כלל מוצרי הצריכה (כלי מטבח, ריהוט, מוצרי היגיינה ועוד) ומוצרי המזון (בשר, דגים, שמן, נקניקים ועוד) והגדלת מכסות פטורות (דבש, ביצים, שמן זית), תוביל לחסכון של מאות שקלים בסל הקניות החודשי.

הגם שאין די בטענה כללית לחסכון כולל של מאות ₪ בחודש מבלי לפרט, לנמק ולהסביר הרי שמהלך פוגעני שכזה מחייב את משרד האוצר, טרם קבלת ההחלטה על ביטול מכסים על יבואם של דגים, לנקוב בסכום החסכון החודשי הצפוי כתוצאה מביטול המכס על יבוא דגים בפרט ולהציג נתונים ואסמכתאות התומכים בכך.

יודגש בהקשר זה כי ע"פ סקר נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה- נתונים מסקר הוצאות משק הבית 2019 ולוחות 2018– סך ההוצאה החודשית של משק הבית בעבור דגים שלא מגדלים בארץ הינה 32.8 ₪ בחודש בלבד ומהווה 0.2% מההוצאות החודשיות.

להלן קישור לסקר הנתונים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – הכנסות והוצאות משק הבית, נתונים מסקר הוצאות משק הבית 2019 ולוחות 2018 לפי שיטת אמידה חדשה (cbs.gov.il) (ראה בעמ' 62 התייחסות להוצאה החודשים בעבור דגים).

כן יובהר כי מרבית הדגים המיובאים לישראל ממילא כלל אינם מחויבים במכס וגם דגים אלו נכללים בתוך ההוצאה החודשים האמורה בסך של 32.8 ₪. על מנת לסבר את האוזן בשנת 2021 סך כל הצריכה בישראל הסתכמה ב- 50,974 טון מתוכה 12,000 מייצור מקומי והיתר יבוא. מתוך הדגים המיובאים (38,974 טון) רק 10,504 טון מחויבים במכס. קרי, מתוך כלל הדגים המיובאים כ-75% אינם מחויבים במכס, ומתוך כלל הדגים הנצרכים בישראל רק כ-20% מחויבים במכס.

משרד האוצר צריך היה להתייחס להוצאה החודשית האמורה בסך של- 32.8 ש"ח בגין רכישת דגים שלא מגדלים בארץ, וגם זאת בהתחשב בכך ש- 75% מהוצאה זו ממילא אינה כוללת מכס, להסביר ולנמק מהו החסכון החודשי שיוביל ביטול המכסים ביחס להוצאה זו.

עוד ראוי לציין כי הניסיון להוזלת המחיר באמצעות יבוא אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שלאחרונה ישנה ההתייקרות בהליך היבוא בשל עלייה במחירי התובלה כתוצאה ממשבר הקורונה, משבר האנרגיה וממלחמת רוסיה – אוקראינה, עלייה אשר עשויה להביא דווקא לעליית מחירי המוצרים המיובאים לעומת המקומיים. עובדה זו צריכה הייתה להוות שיקול מרכזי בקבלת ההחלטה שכן לאחר חיסול ענף חקלאות המים בישראל, מדינת ישראל תהיה חשופה באופן מלא לתכתיבי מדינות הייבוא ללא כל יכולת תמרון בהעדר ייצור מקומי.

ביטול מכסים אינו עולה בקנה אחד עם עמדת החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות, כפי שפורסמה ביום 22.6.2021

מטרת החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות (להלן: "החטיבה"), הנה ייזום ביצוע מחקרים כלכליים, שבאמצעותם תיקבע המדיניות הכלכלית החקלאית ויובנו המגמות והתהליכים המשפיעים על כלכלת חקלאות ישראל. בנוסף, החטיבה אמונה על ההיבטים הכלכליים בקידום רפורמות שונות של המשרד בענפי החקלאות השונים ועוסקת בהיבטי מדיניות המשרד בתחומים השונים. ראה קישור: https://www.gov.il/he/departments/Units/research_economy_and_strategy

ביום 22.6.21, פרסמה החטיבה למחקר, כלכלה אסטרטגיה במשרד החקלאות, מסמך הסותר את ההחלטה על ביטול מכסי המגן על דגים. בהתאם לפרסום החטיבה מיום 22.6.21, לא זו בלבד שההחלטה אינה מבוססת על עמדתה המקצועית, אלא שהיא סותרת אותה באופן בוטה. כך, ניתן ללמוד מעמדת החטיבה את הדברים הבאים:

מדינת ישראל היא בין המדינות היחידות בארגון הסחר העולמי (WTO) שהמכס שלהן בפועל נמוך משמעותית מהמכס שנגזר מתוקף התחייבותן. שיעור המכס הממוצע בפועל במדינת ישראל עומד על 12.5% בלבד, כאשר המכס על פי ההסכם עומד על 78.1%. לעומת שאר המדינות, דוגמת מדינות האיחוד האירופי, ארה"ב, שוויץ, רוסיה ויפן, בהן המכס בפועל דומה לתקרת המכס שנקבעה בהסכמי הסחר.  לאור העובדה שרמת המכסים לתוצרת חקלאית בישראל ירדה באופן משמעותי ודומה לרמת המכסים במדינות מרכזיות אחרות (בהן החקלאים נהנים מתמיכות תקציביות גבוהות באופן משמעותי) יש חשיבות כי מדיניות הסחר תהייה זהירה ולטווח ארוך, תוך בחינה של השלכות של שינויים ויצירת ודאות לענף החקלאות.

לצורך שמירה ופיתוח הייצור החקלאי המקומי נדרשת רמת מכסים בסיסית להגנה מפני יבוא בהיצף או יבוא של מוצרים לא איכותיים, ולהגנה על ענפים מרכזיים לאספקה המקומית שהתחרותיות שלהם גבולית. דברים אלו נכונים ביתר שאת ככל שהדבר נוגע לענפי המדגה והחקלאות הימית.

ניסיון העבר מלמד כי הסרת מכסים לא תמיד מוזילה מחיר לצרכן, כיוון שההוזלה לא בהכרח מתגלגלת לצרכנים אלא נשארת אצל היבואנים ורשתות השיווק ומעשירה את כיסם. מוצרים ששנים רבות אין עליהם מכס כלל, ומיובאים באופן מלא, לא זולים יותר, ודוגמאות יש למכביר, תה, קפה, אורז וכו'. מוצרים אלה, שהם כאמור ללא מכס, מותירים פער תיווך של מאות אחוזים בידי היבואנים והקמעונאים. דוגמה נוספת היא מחירי הבשר שמכסות ענק פטורות ממכס נפתחו עבורם שנה אחר שנה, וגם הן לא הביאו לירידת המחיר לצרכן.