בעלי חברות עליכם לדעת – החוק מאפשר לחייב בעל שליטה בתאגיד בחוב ארנונה הנצבר לחובתו של התאגיד. סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מאפשר לבצע "הרמת מסך" לבעל השליטה ולגבות ממנו את חוב הארנונה במקום בו חברה הותירה אחריה חוב.
להלן התנאים המצטברים שבקיומם ניתן מכוח חוק ההסדרים לגבות את חוב הארנונה מבעל השליטה בחברה:
- נכס שאינו משמש למגורים.
- חברה פרטית היא זו שמחזיקה בנכס.
- ההחזקה בנכס אינה מתוקף דיירות מוגנת.
- החברה לא שילמה את הארנונה, כולה או חלקה.
- חוב הארנונה הוא סופי.
- החברה התפרקה או הפסיקה את פעילותה.
- האדם שהרשות מבקשת לגבות ממנו את החובה הוא בעל שליטה בחברה.
- לחברה היו נכסים בעת התפרקותה או הפסקת פעילותה.
בהתקיים כל התנאים הנ"ל נולדת עילת התביעה ועימה למעשה נוצרות שתי חזקות שבדין (הניתנות לסתירה):
הראשונה – הנכסים של החברה הועברו לבעל השליטה.
השנייה- הנכסים הועברו לבעל השליטה ללא תמורה.
אין הכרעה ברורה בפסיקה האם הנטל להוכיח שהיו לחברה נכסים, מוטל על הרשות או לא:
הגישה האחת – החזקה העומדת לטובת העירייה לפיה נכסי החברה הועברו לידי בעל השליטה, חלה גם על השאלה המקדמית, דהיינו האם לחברה היו נכסים. [עת"מ (מחוזי חיפה) 36449-03-13 ענבר נ' עיריית חיפה [פורסם בנבו] (30.3.2014)); ע"א (מחוזי ת"א) 2139-08 דן הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו [פורסם בנבו] (22.06.2010)].
הגישה האחרת – על העירייה החובה להוכיח כי התקיימו תנאי סעיף 119א לפקודה, למעט אם נאמר במפורש אחרת, לרבות הוכחת עצם קיומם של נכסים בידי החברה בעת הפסקת פעילותה [עת"מ 38804-08-13 ליפ ואח' נ' עיריית תל-אביב ואח' [פורסם בנבו] (7.10.2015); עת"מ (מחוזי חיפה) 46762-10-13 אירנה זורין נ' עיריית חיפה [פורסם בנבו] (09.07.2014)].
לעניין שאלת קיומם של נכסים עולה נקודה נוספת והיא מועד בחינת קיומם של נכסים:
בית המשפט העליון פסק כי המועד הקובע לבחינת "הברחת הנכסים" [האם היו לחברה נכסים] לעניין החלופות הקבועות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה הוא מועד הפירוק, העברת הנכסים או הפסקת הפעילות [רע"א 4049/19 המשביר 365 החזקות בע"מ נ' עיריית כרמיאל (25.1.2021; עתירה לדיון נוסף נדחתה: דנ"א 898/21 עיריית כרמיאל נ' המשביר 365 החזקות בע"מ (19.5.2021)].
שאלה נוספת שעדין אין לה הכרעה ברורה בפסיקה היא לגבי גובה גביית החוב, האם עד לגובה הנכסים שהוברחו או עד גובה החוב.
הגישה המקלה עם הנישום – גביית חובות הארנונה עד לגובה הנכסים שהוברחו [בעניין תא (י-ם) 14030-08 עיריית ירושלים נ' בד רץ בע"מ, פורסם בנבו (2013). נפסק לעניין זה, כי יש לגבות חובות ארנונה מבעלי השליטה בחברה, עד לגובה הנכסים אשר היו ברשותה בעת פירוקה]
הגישה המחמירה עם הנישום – יש לגבות את החוב במלואו, ללא קשר לשווי הנכסים אשר הוברחו
[תאק (הרצ') 18261-11-09 עירית כפר סבא נ' "אמינות – מעליות" בע"מ, פורסם בנבו (2010) נפסק: "לפי הוראת חוק ההסדרים, הרשות המקומית רשאית לגבות את מלוא חוב הארנונה בלי קשר להיקף הנכסים שהועברו בפועל, אם בכלל, וזאת מכוח החזקה הראייתית הקבועה בסעיף 119א(א)(3) לפקודה”].
גישת הביניים- הרשות המקומית תוכל לגבות חובות ארנונה – אמנם לא עד לגובה הנכסים שהוברחו, אלא באופן חלקי בלבד, לפי השיעור מגובה הנכס – אותו קיבל בעל השליטה ללא תמורה. [עתמ (ת"א) 1311/07 רובינשטיין צבי נ' עיריית רעננה, פורסם בנבו (2007)]
סיכום:
החל משנת 2004 החוק מאפשר לרשות לבצע הרמת מסך ולגבות ארנונה מבעל שליטה בהתקיים התנאים המפורטים בחוק ההסדרים. הסעיף נותן בידי הרשות מנגנון גבייה פשוט וקל והרשות משתמשת בו ביתר קלות. עם זאת, ישנן שאלות לגביהן ניתן למצוא גישות שונות בפסיקה והן עוסקות בחזקות העובדתיות ועל מי חל נטל ההוכחה.
ככל ובעל השליטה יוכיח כי לחברה לא היו נכסים שהועברו לידיו ללא תמורה ("הברחת נכסים") או לחילופין יוכיח כי שילם בעבור הנכסים, הרי שאז לא ניתן יהיה להשית עליו את חוב הארנונה.
סעיפי חוק רלוונטים:
סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים:
" על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב – 1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שיתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחוייבים;
בסעיף זה -…
"חברה פרטית" – כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט- 1999;
"בעל שליטה" – כהגדרתו בסעיף 119 א לפקודת מס הכנסה."
סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה:
"(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו- (2) לעיל, היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה…
(ד) בסעיף זה – "בעל שליטה" – מי שהוא, לבדו או יחד עם קרובו, מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים בזכות מהזכויות המנויות בהגדרת "בעל שליטה" שבסעיף 32 (9) (א)."
