תקציר פסק דין – סע"ש (אזורי ת"א) 67902-01-18 אורלי ביג נ' שדה משה ואח'
- התובעת הועסקה אצל הנתבעים (אנשים פרטיים) בעבודות משק בית בתקופות שונות ובהיקפים שונים, שלא במסגרת עסק או משלח יד, עד לחודש אוגוסט 2012. במהלך שנת 2012, התגלתה אצל התובעת מחלת הסרטן והנתבעת שהתה בחופשת מחלה בחודשים יוני-אוגוסט 2012, ולאחריה התפטרה מעבודתה.
- במהלך תקופת העסקתה של הנתבעת, לא הופקדו עבורה כספים לקופת פנסיה כלשהי או ביטוח כלשהי על ידי הנתבעים.
- בתביעתה לבית הדין האזורי בתל אביב, טענה הנתבעת כי על כלל הנתבעים לשלם לה פיצוי בגין העדר הפקדות לקופת גמל, פיצוי בגובה פנסיית הנכות שהייתה מגיעה לה עד לגיל הפרישה, וכן פיצוי בגין כאב וסבל, עוגמת נפש, אובדן זמן ופיצויים עונשיים. כמו כן, טענה הנתבעת כי על שלושה מתוך תשעת הנתבעים, לשלם לה פיצויי פיטורים ותשלום בגין ימי מחלה.
- הנתבעים טענו כי ככל שלא שולמה לתובעת זכות כלשהי, הרי שהדבר לא נעשה בכוונת מכוון, אלא נבע מחוסר ידע והבנה. הנתבעים טענו כי בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק 2008 (להלן: "צו ההרחבה"), היה עליהם לצרף את התובעת להסדר ביטוח פנסיוני רק בחלוף 6 חודשים מתחילת עבודתה, שכן לא הייתה לה תכנית פנסיונית בתוקף. כן נטען, כי התובעת לא ביקשה להיות מבוטחת בביטוח פנסיוני, וגם כאשר הוצע לה היא סירבה. ביחס לרכיב הפיצויים, נטען כי הנתבעים הרלוונטיים שילמו לה את רכיב הפיצויים לכיסה במקום לבצע הפקדה לקופת פנסיה, הכול בהסכמת התובעת.
- בית הדין האזורי בתל אביב קיבל את התביעה בחלקה ופסק כדלקמן:
- אין חולק כי צו ההרחבה חל על יחסי העבודה בין הצדדים וכי היה על הנתבעים חובה לבטח את התובעת בפנסיה מקיפה הכוללת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה.
- הזכות לביטוח פנסיוני הנה זכות קוגנטית המטילה על המעסיק חובה שהוא אינו יכול להתנער ממנה גם במקום שהעובד מסרב לביטוח, כך שלא ניתן לקבל את טענות הנתבעים לסירוב לכאורה של התובעת להיות מבוטחת בקרן פנסיה.
- כן נקבע, כי הוראות שנקבעו בצו ההרחבה מהוות חלק מחוזה העבודה שבין העובד והמעסיק, ולא ניתן להתנות עליהן. הזכות להפקדות לקרן פנסיה נועדה ליצור עבור העובד רשת ביטחון כלכלית, בין אם באמצעות חסכון כספי שישמש אותו לאחר הגעה לגיל פרישה, ובין אם באמצעות הבטחת קצבה במקרה של אובדן כושר עבודה כתוצאה מנכות.
- כפי שנקבע זה מכבר בפסיקה, מעסיק ועובד אינם יכולים להתנות ביניהם כי הכספים יועברו במישרין אל העובד, במקום אל קרן הפנסיה כנדרש בצו ההרחבה. חוסר הסכמה לביצוע ההפקדות לפנסיה או העדר שיתוף פעולה מצד העובד אינם מהווים חסם לבצוע ההפקדות לקרן הפנסיה באופן ישיר. בסעיף 3 ב' לצו ההרחבה ניתן פתרון למעסיק שאינו זוכה לשיתוף פעולה מהעובד בעניין זה, כך שלא תשמע טענה על סירובה של התובעת להיות מבוטחת בביטוח פנסיוני וברירת המחדל בעניין זה היא ביטוחה בקרן פנסיה מקיפה חדשה.
- עיקר המחלוקת בין הצדדים בעניין זה הייתה בשאלה מאיזה מועד חלה החובה על הנתבעים לבטח את התובעת- האם ממועד תחילת העסקתה כטענתה או שמא רק בחלוף 6 חודשים כטענתם? ביה"ד האזורי הפנה לסעיף 6 ה' לצו ההרחבה, על פיו ברירת המחדל היא צירופו של עובד להסדר ביטוח פנסיוני בחלוף ששה חודשי עבודה. החריג לכלל מתייחס לבעל הסדר ביטוחי קודם אשר יש לבטחו כאמור בתוך שלושה חודשי עבודה בתוקף מתחילת עבודתו. נקבע, כי תכליתו של החריג היא "לבטח עובד עם הסדר קיים בתוך שלושה חודשים לכל המאוחר מתחילת עבודתו טרם תפוג 'ארכת הביטוח' המוקנית לו מכוחו של ההסדר הקיים", כך שהרצף הביטוחי של עובד יישמר בעת חילופי מקום עבודה.
- כן נקבע, כי צו ההרחבה אינו מטיל על העובד חובת ידוע, או על המעסיק חובת בירור יזום, בדבר קיומו של הסדר ביטוחי קיים. עם זאת, בפסק הדין בעניין בן עמי (עע (ארצי) 25181-03-19 מלונות הכשרת הישוב בע"מ נ' שני בן עמי), נפסק כי יש להטיל חובה על המעסיק לערוך בירור, בין בעל פה ובין בכתב, בדבר קיומו של הסדר קודם, ולתעדו, מבלי שנקבעו מסמרות לעניין הפעולות הנדרשות מהמעסיק לערוך בירור כאמור.
- בענייננו, התובעת לא טענה בכתב התביעה כי הודיעה לנתבעים או מי מהם לכאורה בדבר קיומו של הסדר ביטוחי קיים. נקבע כי, בהעדר ראיות (שהיו בשליטתה של התובעת) לא ניתן לקבוע כי לתובעת היה הסדר ביטוחי קיים עובר לתחילת עבודתה אצל הנתבעים וממילא אין נפקות להטלה על הנתבעים אחריות בגין הפרת חובת הבירור היזום מקום שלא הוכח כי היה לתובעת הסדר ביטוחי קודם. בנסיבות אלה, ביה"ד האזורי קבע כי חל הרישא של סעיף 6ה' לצו ההרחבה, מכוחו התובעת הייתה זכאית להפקדות פנסיוניות על ידי הנתבעים בחלוף 6 חודשים מתחילת עבודתה אצל כל אחד מהם.
- כן נקבע, כי הואיל והנתבעים העסיקו את התובעת בעבודות משק בית בביתם, שלא במסגרת עסק או משלח יד, יש להקל עמם במידה מסוימת בדרישות המקובלות ממעסיקים בשוק העבודה, כפי שהמחוקק מצא למשל להקל על יחיד שמעסיק עובד שלא במסגרת עסק ומשלח יחד ופטר אותו מהחובה לנהל פנקס שכר ולמסור תלוש שכר. על פי פסיקת ביה"ד, אף הדרישה שהוטלה במסגרת פסק הדין בעניין בן עמי ראוי כי תתפרש בצמצום בנסיבות המקרה שלפנינו.
- ביחס לטענת הנתבעים כי גם אם היו מבטחים את התובעת במועד, הרי שעקב מצב רפואי קודם, היא הייתה זוכה לכיסוי ביטוחי רק בחלוף 60 חודשים לאחר הצטרפותה לקרן הפנסיה ומשכך כלל לא הייתה זכאית לפנסיית נכות, נקבע כי בהעדר ראיה אובייקטיבית לקיומה של מחלת הסרטן או תסמיניה הברורים, הטענה כי התובעת לא הייתה ברת ביטוח לא יכולה לעמוד.
- ביה"ד קבע את השכר הקובע של התובעת אצל כל אחד מהנתבעים ופסק מהו הפיצוי המגיע לתובעת מכל אחד מהם, בגין התקופה בה הייתה באי כושר מלא, וללא קיזוז קצבת התלויים שהמוסד לביטוח לאומי משלם לתובעת, וכן את הפיצוי המגיע לתובעת בגין התקופה בה הייתה באי כושר חלקי (50%).
- נתבע 9 חויב לשלם לתובעת פיצויי פיטורים נוכח תחולת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, ודמי מחלה בגין 21 ימים לפי חוק דמי מחלה. יתר התביעות נדחו, לרבות פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.
