חוק החברות לא עוסק באחריות נושאי משרה המכהנים בתאגיד באשר לתאגידי המשנה. חובות הזהירות והאמונים בתחום זה נזנחו ואנו עדיין ממתינים לדבר המחוקק בעניין. ראוי להדגיש, הצורך במידע כאשר אנו עוסקים באשכול תאגידי הנו משמעותי ביותר מהטעם הפשוט שנושאי המשרה, המשקיעים ובעלי המניות אינם אוהבים "הפתעות" וטבעי שהם ירצו לדעת מה קורה תחת ידם.
יחד עם זאת, החוק אינו מנחה לגבי זרימת המידע בין התאגידים באשכול ולא ברור כלל האם קיימת מגבלה על העברתו, מה שמחדד את השאלה האם דירקטוריון תאגיד אחזקות צריך לדרוש מידע לגבי תאגידים באשכול? האם העדר המידע או אי קבלתו מפחית מאחריות הדירקטוריון בתאגיד האם? האם קבלת המידע מגביר את אחריות נושאי המשרה בתאגיד האם? האם במצב בו דירקטור מכהן בשני תאגידים הוא מחוייב לגלות לדירקטוריון "תאגיד האם" מידע שנמסר לו בתוקף כהונתו כדירקטור בחברת הבת? האם מוטלות עליו חובות מחמירות מאלו החלות על יתר חברי הדירקטוריון שאינם מכהנים אף הם בחברת הבת?
הנחת הבסיס שלנו הנה כי לנושאי משרה באשכול או בתאגידים ישנה אחריות לנכסי התאגיד. האחריות למתרחש בחברת הבת עשויה בהחלט להתעורר מעצם היותה נכס של החברה המחזיקה. כמו שנושאי המשרה אחראים לכל נכס מוחשי או אחר של התאגיד בו הם מכהנים (קניין רוחני, קו ייצור וכד'), כך הם אחראים לתאגיד המשנה שהרי אף הוא מהווה נכס של חברת האם. על כן, בכדי שדירקטוריון תאגיד האם יוכל לקבל החלטות נכונות, עליו לקבל את המידע הדרוש על תאגידי המשנה באשכול (במגבלות הראויות. יש לזכור כי לתאגיד המשנה יש מנכ"ל ודירקטוריון) כך שאין מניעה להעביר מידע מתאגיד הבת לתאגיד האם על מנת שהדירקטורים יוכלו לעשות מלאכתם נאמנה.
