האם החקלאים יכולים לעשות דין לעצמם ?

החוק מקנה לחקלאים בעלי האדמות ושטחי המרעה, כלים (מוגבלים) על מנת להתגונן מפני עברייני הפשיעה החקלאית הפולשים לאדמותיהם מדי יום, אף ללא עזרת הרשויות.

ראשית יש לדעת כי החוק מאפשר לכם החקלאים בעלי האדמות להשתמש בכוח סביר כדי למנוע הסגת גבול. ואולם, אם כבר פלשו לאדמתכם הנכם רשאים, תוך שלושים יום מיום הפלישה, להשתמש בכוח סביר כדי להוציא את הפולשים.

ההיתר לביצוע "דין עצמי" כמוסבר לעיל, נובע מאיזון ראוי בין הצורך הטבעי של אדם למנוע בכוחות עצמו התנכלות זרים לרכושו לבין אינטרס ציבורי להמעיט בשימוש בכוח והגנה על שלום הציבור.

כמה דברים שכדאי לזכור כשאנו "עושים דין לעצמנו" ומשתמשים בכוח סביר:

1. החוק מכיר בצורך האדם להגיב תגובה טבעית ומיידית לשלילת חזקה באדמתו אולם התגובה צריכה להתבצע בסמיכות ממש למעשה הפלישה.
2. ההיתר לנקוט בדרך של עשיית דין עצמית לסילוק פולש מוגבל רק למי שהחזיק בפועל וכדין בקרקע ונושל מחזקתו. מחזיק שלא כדין בקרקע או מי שזכאי להחזיק בקרקע אך לא החזיק בה בפועל, אינו רשאי לעשות דין לעצמו כדי להחזיר אליו את החזקה, אלא עליו לפנות לערכאות משפטיות.
3. השימוש באמצעי "הדין העצמי" מוגבל למצב בו עובדת הפלישה היא ברמת וודאות גבוהה, והוא נועד לאפשר מענה ל"פלישה טרייה" בלבד, שהיא פלישה שארעה לכל היותר 30 ימים עובר לפעולה. על כן, לאחר חלוף 30 יום מיום הפלישה, לא ניתן להרחיק את הפולש בדרך של עשיית דין עצמית, אלא נדרשת פניה לבית המשפט לקבלת פסק דין לפינוי.
4. "עשיית דין עצמי" אין פירושה גרימת נזק לפולש, אלא אך ורק התגוננות מפני הפלישה. קחו בחשבון שבמקרה של גרימת נזק הנכם מסתכנים בכך שייפתחו נגדכם הליכים אזרחיים ופליליים.

בנוסף לעשיית הדין העצמי, עומדת לחקלאים גם "זכות העיכבון" אשר יכולה לסייע להם במאבק נגד עדרי הבקר הפולשים.

זכות העיכבון לא נועדה לחנך את עברייני הפשיעה החקלאית, אלא מטרתה להבטיח גביית תשלום במקרה של נזק. לאור זאת, להלן סדר הפעולות הנדרש על מנת לטפל באירוע פלישה הגורם נזק לבעל הקרקע:

1. יש לתפוס את העדר על מנת לעצור את הנזק הנגרם, לעכבו ולהבטיח את תנאי קיומו.
2. בעל העדר זכאי לבוא ולשחרר את העדר אם ישלם או יערוב לכם בעד הנזק שנגרם.
3. בעל העדר הוא שצריך לנקוב בסכום שהוא מוכן לשלם, ואם הנכם מסרבים לסכום, על בעל העדר לפנות לבית המשפט כדי שזה יקבע את סכום הנזק שעליו לשלם.
4. בית המשפט רשאי להעריך את הנזק ולהורות לכם להשיב את העדר כנגד מתן תשלום או ערובה.
5. זיכרו, תפיסת עדר והובלתו למרחקים מבלי שנקבע נזק לבעל העדר, מבלי שנדרש מבעליו תשלום בעד הנזק ובטרם היה סרוב, עשויה לגרור תביעה נזיקית כנגד התופס.

ועוד כמה בעיות ומורכבויות:

1. לפי רוח הפסיקה, אירוע פלישה מזיק צריך להוליד תביעה נזיקית כנגד בעל העדר המזיק, שכן אם אין נזק אין עיכבון.
2. כשבעל הקרקע תופס העדר נמנע מלתבוע את הנזק מבעלי העדר הפולש, אם תוגש כנגדו תובענה על עיכוב שלא כדין, חובת ההוכחה על כך שהעיכוב היה כדין תהיה מונחת על כתפיו. בנוסף, הימנעות מלתבוע נזק מצביעה לכאורה על כך שלא היה מה לתבוע ומשם קצר המרחק לקבוע כי העיכבון בוצע בניגוד לדין.
3. בעל עדר פולש לא ישלם הוצאות תפיסה שבוצעה שלא כדין.
4. אם העדר הפולש כלל לא גרם נזק, כי אז התפיסה היתה שלא כדין וממילא אין התופס גובה את ההוצאות הכרוכות בתפיסה ובהחזקת העדר במכלאה.

זיכרו: ללא נזק אין זכות עיכבון! לכן, עד שלא נמצא קיומו של נזק ספציפי וזה לא נדרש ונתבע מבעל העדר הפולש, אין זכות העיכבון באה לעולם.

1. לפי רוח הפסיקה, אירוע פלישה מזיק צריך להוליד תביעה נזיקית כנגד בעל העדר המזיק, שכן אם אין נזק אין עיכבון.
2. כשבעל הקרקע תופס העדר נמנע מלתבוע את הנזק מבעלי העדר הפולש, אם תוגש כנגדו תובענה על עיכוב שלא כדין, חובת ההוכחה על כך שהעיכוב היה כדין תהיה מונחת על כתפיו. בנוסף, הימנעות מלתבוע נזק מצביעה לכאורה על כך שלא היה מה לתבוע ומשם קצר המרחק לקבוע כי העיכבון בוצע בניגוד לדין.
3. בעל עדר פולש לא ישלם הוצאות תפיסה שבוצעה שלא כדין.
4. אם העדר הפולש כלל לא גרם נזק, כי אז התפיסה היתה שלא כדין וממילא אין התופס גובה את ההוצאות הכרוכות בתפיסה ובהחזקת העדר במכלאה.

זיכרו: ללא נזק אין זכות עיכבון! לכן, עד שלא נמצא קיומו של נזק ספציפי וזה לא נדרש ונתבע מבעל העדר הפולש, אין זכות העיכבון באה לעולם.

האמור ברשימה זו אינו תחליף לקבלת יעוץ משפטי והוא מהווה מידע כללי בלבד.