בחמישי לספטמבר האדמה רעדה. חניון שבונה חברת דניה סיבוס חברת בניה מהגדולות בארץ קרס כמו מגדל קלפים וגרם למותם של שישה בני אדם ולפציעתם של עשרות. חלק גדול מהמבנה הוא תת קרקעי, טונות של בטון וברזל קרס באחת, כאילו לא היה.
עתה בתקשורת ובמשטרה עסוקים באיתור הכשל. האם מדובר בכשל הנדסי, תכנוני, ביצועי? האם היה פיקוח? האם המדינה הייתה מעורבת מספיק וכך הלאה.
עכשיו יבדקו אחורה את הפרויקט לאורך ולרוחב. רישיונות, היתרים, מסמכים שהוגשו לרשות, האישורים שניתנו ע"י אנשי המקצוע, מהנדסי שלד, מתכננים ומי לא. כל מי שנגע בפרויקט יוזמן לחקירה ותיבדק מעורבותו.
בהיבט הפלילי, יכול ויוגשו כתבי אישום כנגד מעורבים שיתגלה בחקירה כי התרשלו בתפקידם וחרגו מסטנדרט סביר. בהיבט האזרחי דניה סיבוס צפויה לעמוד בפני תביעות מסוגים שונים כגון עובדים שנפגעו, יורשי ההרוגים, ניזוקים אחרים שיפגעו מהאיחור בפתיחת החניון וכד'.
עד כאן הכל נכון. הכל צריך להיבדק ומהזווית המשפטית ואכן יש להפוך כל אבן על מנת להגיע לחקר האמת, להבין מה היה, לעשות משפט למעורבים רשלנים ככל שישנם וצדק לנפגעים. יחד עם זאת אסור לנו להתעלם מהעובדה כי הכשל אינו נקודתי אלא כי מדובר בכשל רוחבי, מטריד מאוד שיסודו בדיני המכרזים של מדינת ישראל, ועל כך משום מה פסחה התקשורת.
פרויקט החניון ופרויקטים רבים אחרים המבוצעים במדינת ישראל יוצאים לדרך באמצעות מכרזים. על פי דיני המכרזים של מדינת ישראל ישנם שני שיקולים מרכזיים ועיקריים שעל פיהם מנהלים את רוב המכרזים ולפיהם נבחרת ההצעה הזוכה.
שיקול ראשון הוא השוויון – על פי הדין עקרון השוויון אומר שלכל המשתתפים במכרז ישנה הזדמנות שווה להשתתף בו. המכרז שווה בפני כולם. עיקרון השוויון מבטיח התנהלות תקינה של הרשות ומתן סיכוי שווה ויחס זהה והוגן לכל אחד בציבור. אפשרות לזכות בעבודה על יסוד תחרות הוגנת בתנאים של שוויון היא אבן יסוד במכרזים.
השיקול השני והוא זה שצריך להדליק נורה אדומה לכולנו בעיקר אחרי קריסת החניון אך גם לפני כן, הוא השיקול הכלכלי. האינטרס העסקי. הסבר: מטרת הרשות היא להשיג מן הקבלן או הספק את השירות או המוצר, תמורת מחיר נמוך ככל האפשר ותוך המועד התואם דרישותיה של הרשות.
עניינה של הרשות כעניינו של כל בעל עסקים, לנהל משק יעיל ולחסוך ככל הניתן בכספי הציבור כדי שתצמח לציבור מירב התועלת תמורת מחיר זול ככל האפשר. השיקול העסקי הזה הביא את החברות המתמודדות במכרזים להגיש הצעות נמוכות מאוד על מנת לזכות בהם. לעיתים ההצעות הן כה נמוכות שבכלל לא ברור אם החברה הזוכה מרוויחה מהפרויקט. מה שכן ברור וזה העיקר, שהיא תעשה הכל אבל הכל על מנת לא להפסיד בפרויקט. אחרי הזכייה במכרז, החברה תעשה כל ניסיון לחסוך כדי לא לצאת משם בהפסד והניסיון להפחית בהוצאות יבוא לידי ביטוי בשטח. בחיסכון בעלויות. פחות בטון, פחות ברזל בבטון, פחות חול בבטון, פחות פיקוח פחות מהכל. רק לא להפסיד. כשזה קורה בפרויקטים ציבוריים גדולים כולנו צריכים להתחיל לדאוג. והאמת זה קורה והרבה.
