שר האוצר בתגובה לכנס החקלאים: "אבטל את המכסים על יבוא חקלאי גם בלי הרפורמה". https://www.davar1.co.il/330201/
על פי חוק המכס שר האוצר אכן יכול להפחית משיעור גובה המכסים. סעיף 1 לחוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף), תש"ט-1949 שכותרתו "שינוי מס מכס ובלו", קובע: "שר האוצר רשאי, בצו שיפורסם ברשומות – (א) להוסיף על התוספת לפקודת תעריף המכס והפטורים, 1937, או לתקן אותה תוספת באופן אחר".
בהתאם לסעיף 2(ב) חוק, הפחתת מכס כאמור לעיל, תעמוד בתקפה אלא אם הכנסת תבטלה בתוך חודשיים ימים מיום פרסום ההחלטה ברשומות.
אז מה עושים:
במישור הפוליטי על החקלאים להגביר את המאמץ ולגייס עכשיו רוב בכנסת לביטול הרעיונות המסוכנים של ליברמן ופורר. צריך לגייס את הרוב הזה למקרה שמשרד האוצר יתחיל לגלגל את מהלך "ביטול המכסים גם בלי הרפורמה". במקביל, יש לנצל את הצלחת תמיכת חברי הכנסת להעברת תיקון לחוק המכס, כך שבנושא תוצרת חקלאית לשר האוצר לא תהיה סמכות בלעדית להפחתה או ביטול מכס. האיזון בכנסת צריך להישאר אך הוא אינו מספק. צריך שמלכתחילה בנושא הזה ההחלטה תוכל להתקבל באישור ועדה שאינה נשלטת ע"י מפלגתו של שר האוצר משום שלהפחתת מכס יש השלכות רחבות על נושאים שאינם בתחום ועדת הכספים.
במישור המשפטי, כבר בשנת 1953 קבע בג"צ כך[1]: "אין כל ספק בעניננו כי הביטוי "לתקן את התוספת", רחב עד כדי להכליל גם הגדלת מיסי מכס הקבועים לגבי סחרה מסויימת…".
בג"צ לא נוטה להתערב בהחלטות מקצועיות של הרשות. כבר נפסק כי יש ליתן לרשויות המופקדות על המדיניות הכלכלית, מרחב בחירה רחב בהיותן קובעות את המדיניות הכלכלית, מאחר והן נושאות באחריות למשק המדינה ולכלכלתה[2].
נכון שלשר האוצר מוקנה שיקול דעת רחב בעיצוב מדיניות המיסוי על טובין מיובאים, אך יש לזכור כי שיקול הדעת אינו בלתי מוגבל. בעניין זה ראה "פרשת קפלן"[3] שם נאמר: "כבכל סמכות מינהלית, גם שר האוצר המטיל מסים או פוטר מהם חייב להפעיל את שיקול-דעתו בהתאם לכללי המשפט המינהלי והמשפט החוקתי. על השר לגבש הסדר מיסוי ופטור שתואם את התכלית שלשמה הוקנתה לו הסמכות. הסדר המיסוי והפטור שגובש חייב להיות סביר ומידתי. ראוי שייקבע מנגנון הוגן, ענייני וישים. אל לו לפגוע בזכויות אדם באופן או במידה המנוגדים לפיסקת ההגבלה החוקתית. על שמירת גדרים אלה מופקד בית-המשפט."
ליברמן ופורר מנצלים עד תום את החזקה המשפטית לפיה החלטות הרשות, מגשימות בצורה מיטבית את התכלית שלשמה הופקדה הסמכות בידי הרשות[4]. אלא שהם שכחו כי חזקה זו ניתנת לסתירה וכי במקרה שלפנינו התכלית אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבעבר הפחתת המכסים לא התגלגלה לצרכן הישראלי. התכלית אינה מקובלת אף על ידי הדרגים המקצועיים במשרד
החקלאות שאינם שבעי רצון מהמהלך וגם זה לא עומד לזכות משרדי האוצר והחקלאות[1]. ואולי חשוב מכל, יכול להיות שמשרדי האוצר לכודים עתה ברפורמה כבתוך "חליפת משוגעים". הרפורמה מהווה "גילוי דעת" של "שיקול הדעת". סוג של הכרה בכך שהפחתת מכסים צריכה להתבצע במקביל להזרמת כספים ניכרים לחקלאות. האיום עתה של ליברמן, לבטל את המכסים על יבוא חקלאי גם בלי תמיכה כספית, סותר לחלוטין את עמדת הגורמים המקצועיים במשרדי האוצר והחקלאות, העומדים מלכתחילה מאחורי הרפורמה האומללה. מי שעמד עד לפני יומיים והצדיק היתכנות של רפורמה במקביל לתמיכות, לא יוכל משפטית להצדיק שינוי עמדה מקצועית מהיום למחר.
[1] בעניין היוועצות עם גורמים מוסמכים, והחלת ההחלטה המנהלית ראה בגץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר (26.11.2012) פורסם בנבו.
[1] בג"ץ 223-53 "רולין שטרן" נ' שר-האוצר ו-2 אח' , ז 1031.
[2] בג"ץ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 263 (2002); בג"ץ 82/02 קפלן נ' מדינת ישראל, משרד האוצר, אגף המכס, פ"ד נח(5) 901, 910-909 (2004).
[3] בג"ץ 82/02 קפלן נ' מדינת ישראל, משרד האוצר, אגף המכס פ"ד נח(5) 901.
[4] ראו והשוו: בג"ץ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר, פ"ד מג(2) 501, 506 507 (1989); בג"ץ 6446/96 העמותה למען החתול נ' עירית ערד, פ"ד נה(1) 769, 783 784 (1998); בג"ץ 7611/01 מכבי מגן אגודה שיתופית לביטוח הדדי נגד מחלות בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 21 ([פורסם בנבו], 20.8.2006).
[5] בעניין היוועצות עם גורמים מוסמכים, והחלת ההחלטה המנהלית ראה בגץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר (26.11.2012) פורסם בנבו.
