טרם קבלת החלטות הפוגעות באזרחי מדינת ישראל, מצופה מכל שר בממשלה לוודא כי אין בנמצא אמצעי שפגיעתו באזרח פחותה מהפעולה או ההחלטה אותה הוא הולך לבצע. במקרה של ההחלטה הפופוליסטית של שר האוצר היוצא לגבי ביטול המכסים על ייבוא תוצרת חקלאית טרייה לישראל, לא נבחנו כלל חלופות להוזלת מחירי התוצרת וחלף בחינת אפשרויות אחרות הוחלט ללא כל התייעצות ראויה לנקוט באמצעים הקיצוניים והפוגעניים ביותר בנסיבות.
כך למשל, הצלת מזון והפחתת אובדן מזון הינה חלופה אפשרית להוזלת הסל החודשי. על פי נתוני לקט ישראל בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה, משק בית ממוצע בישראל זורק לפח כ- 13% מההוצאה של משקי הבית על מזון, כלומר משפחה ממוצעת בישראל זרקה בשנת 2020 מזון בשווי של כ- 3,600 ₪ שווה ערך לצריכת מזון ממוצעת בחודש וחצי. להלן קישור לדו"ח הלאומי לאובדן והצלת מזון לשנת 2020 https://foodwastereport.leket.org/wp-content/uploads/2021/12/Leket-Report-2020-Heb_Digital.pdf.
על פי הדו"ח אובדן מזון מהווה את אחד המרכיבים בבעיית יוקר המחיה וההשפעה הכוללת על יוקר המחייה הינה תוספת עלות של 6,815 ₪ למשק בית בשנה במקטע הצריכה הביתית. אובדן מזון בצריכה הביתית נובע משילוב של הרגלי צרכנות ותרבות השפע, יחד עם השפעת אופן אחסון המזון והשמירה על טריותו.
בדו"ח מומלץ לקבוע יעד לאומי להפחתת אובדן המזון ל- 50% עד לשנת 2030, ולגבש תכנית לאומית לשם כך בשיתוף משרדי ממשלה שונים, כל אחד בתחומו.
הנה כי כן, השקעת משאבים ומאמצים בקידום הצלת מזון והפחתת האובדן הינה דרך אפשרית להילחם ביוקר המחיה ואם אכן יושג יעד של הפחתה ב- 50% משמעותה חסכון של כ- 300 ₪ למשפחה ממוצעת מדי חודש. סכום שהינו באופן וודאי גבוה הרבה יותר מכל חסכון חודשי שמנסים להשיג באמצעות הפחתת מכסי המגן על יבוא התוצרת החקלאית ברפורמה.
חלופה אפשרית נוספת הינה הפחתת פערי התיווך. בענף הדגים למשל, בחינת נתוני מחירי הדגים לצרכן ביחס למחיר שמקבל המגדל מלמדים כי קיימים פערי תיווך בשיעורים שערורייתיים, ולמעשה המחיר לצרכן נובע מפער תיווך בין המגדל לקמעונאי וככל שמעוניינים להוזיל את המחיר לצרכן יש לפעול להפחתת הפער האמור.
כך, בנוגע לדג הדניס המחיר שמקבלים החקלאים הינו סך של- 26 ₪ לק"ג כאשר המחיר לצרכן ברשתות השיווק נע בין 60 ₪ לק"ג ל- 90 ₪ (המחיר המינימלי במבצע 55 ₪).
פער דומה ניתן לראות גם בנוגע לדג הלברק, המחיר שמקבלים מגדלי הדגים, הינו כ- 26.90 ₪ (ממוצע לפי גודל הדג) והמחיר לצרכן ברשתות השיווק נע בין 60 לק"ג ל-90 ₪.
בגרף שלהלן ניתן לראות דוגמא לפערי התיווך בשיווקו של דג אמנון טרי במהלך שנת 2021 :
על אף הפערים האמורים לא נעשה דבר בכדי לצמצם את פער התיווך, צעד שיכול בוודאות להוזיל את המחיר לצרכן ואשר אין בו כל פגיעה בענף החקלאות הימית ו/או בענף המדגה.
דוגמא לאמצעי נוסף ואפשרי, הינו אמצעי בו נקטה המדינה מקום בו רצתה להגן על הייצור המקומי, והוא חיוב יבואנים לרכישת מוצרים מייצור מקומי כתנאי למתן רשיון יבוא. נושא זה נדון בבג"ץ 3155/91 חלק – חברה ליבוא ושיווק גרעינים בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר ואח' (פורסם בנבו,24.11.91),שם הותנה יבוא חיטה, ע"י בעלי הטחנות המאוגדות בעותרת, ברכישת חיטה מגידולי הארץ במטרה להגן על החיטה תוצרת הארץ. בית המשפט קבע שם כי הגנה על הייצור המקומי היא מטרה לגיטימית וכי הרכישה של החיטה המקומית אינה תולדה של בחירה חופשית בין האפשרויות החלופיות בהן פותח השוק החופשי, אלא חיוב בו ניתן ביטוי למדיניות מגן, הבאה לקיים גידול חיטה מקומי שהוא חיוני בשל טעמים לגיטימיים הנטועים באינטרס הלאומי, הכלכלי והחברתי.
אי מיצוי אפשרויות ואמצעים אחרים ובחינת אמצעים נוספים טרם קידום מהלך פוגעני כ"כ נוגד את הפסיקה. על שר האוצר היה להתחיל ב'מדרגה' הפוגעת פחות, ולעלות אט אט בגרם המדרגות, עד שהוא מגיע לאותה מדרגה אשר במסגרתה התכלית הראויה מושגת בלא לפגוע מעבר לדרוש בזכויות החקלאים.
מכל האמור עולה כי יכול וניתן היה להשיג את המטרה באמצעים אחרים שפגיעתם פחותה או שאינם פוגעים כלל בחקלאים. הנזק שייגרם לחקלאות אם הממשלה הבאה לא תבטל את הרפורמה עולה בהרבה על התועלת, אם בכלל תהיה כזו מביטול המכסים.
