לאחר שעברו מספר חודשים מביטול המכסים על ייבוא תוצרת חקלאית לישראל, ניתן לומר בפה מלא, ההתנהלות הכושלת של ליברמן ופורר לא הביאה שום תוצאה. להיפך, היא מסכנת את אזרחי מדינת ישראל. כצפוי, לא נראית כל הוזלה משמעותית במחירי התוצרת החקלאית הטרייה, והפחתת המכסים לא משיגה את מטרתה (הוזלת המחיר לצרכן), אלא מעשירה את כיסי היבואנים והקמעונאים בלבד.
הרפורמה אותה הובילה הממשלה הקודמת היא כל כך מופקרת, שטחית ומסוכנת, שאין מנוס מביטולה המוחלט והמהיר על ידי הממשלה הנכנסת.
קחו לדוגמא את ענף חקלאות המים בישראל. ענף עתיר ידע וטכנולוגיה שמטרתו לספק דגים טריים ובריאים לאזרחי מדינת ישראל. ענף זה, מהווה חלק מ"תשתית לאומית" (החקלאות) המהווה מרכיב מרכזי בחוסנה הלאומי של ישראל.
החקלאות הימית מהווה כבר כיום פתרון לחלק ניכר מתצרוכת הדגים העולמית, והתפתחות הענף עשויה לענות על הביקוש הגדל לחלבון. בישראל ענף זה הינו ענף צעיר ומתפתח ומכונה "ענף ינוקא", הענף הוכר במסמכי מדיניות ממשלתיים ומחקריים כענף אסטרטגי בעל פוטנציאל רב אשר במסגרתו ניתן להגדיל משמעותית את האספקה המקומית ולנצל את הים כמשאב לייצור מזון במדינה שהשטח בה מוגבל ("הכלכלה הכחולה").
ענף המדגה אף הוא בעל חשיבות לאומית ומספק למדינת ישראל תועלות ו"שירותי המערכת" הנוגעים לביטחון המזון, תרומות חברתיות (ערכי מורשת ושמירה על הקרקע), תרומות נופיות, תרומות אקולוגיות, תרומה לאיכות הסביבה ועוד.
חשיבות ענף ייצור הדגים המקומי קריטית עוד יותר נוכח המשברים הפוקדים את מדינת ישראל והעולם בשנים האחרונות (מגפת הקורונה, משבר האקלים, משברים גיאופוליטיים, מלחמת רוסיה אוקראינה, משבר לוגיסטי עולמי של שינוע סחורות, משברים ביטחוניים, העובדה שישראל הנה מדינת אי וכד'). כל אלו הופכים את ענפי הייצור המקומי בישראל, כמו גם במדינות אחרות בעולם, לבעלי חשיבות עליונה.
נכון להיום על אף אספקת הדגים מענפי המדגה והחקלאות הימית, (יחד עם ענף הדיג הימי), רובם המוחלט של הדגים הנצרכים בישראל, כ- 72%, מגיעים מיבוא, מה שאמור היה להגביר את הצורך של הממשלה הקודמת בשמירה על יכולת הייצור המקומי לצורך ביטחון מזון לאומי.
עובדות אלו והתלות ביבוא ממדינות זרות על כל הסכנות וההשלכות הכרוכות בכך, לא הפריעו למשרדי האוצר והחקלאות בראשות ליברמן ופורר לבטל את מכסי המגן על יבוא דגים טריים, במסגרת מהלך פופוליסטי, שיחסל את ענפי המדגה והחקלאות הימית בישראל, ויביא לפגיעה בביטחון התזונתי שמדינה חבה לאזרחיה.
התנהלות זו שערורייתית זו מנוגדת למגמה העולמית הנוכחית הדוגלת בחיזוק, תמיכה והגדלת הייצור המקומי. הדברים חמורים עוד יותר בשל העובדה שהחלטה עם משמעויות אסטרטגיות כזו, לא התקבלה על בסיס עבודת מטה סדורה, או בהסתמך על תשתית מקצועית רחבה של הגורמים הממשלתיים והמקצועיים הנוגעים לעניין, כל שכן ללא שיקולים עדכניים הנוגעים למשברים הגלובליים העכשוויים. מילים אחרות, הליך ביטול המכסים בוצע בהעדר בסיס מקצועי תוך סיכון אזרחי מדינת ישראל לצרכים פוליטיים לפני בחירות.
עד כמה שקשה להאמין, משרד החקלאות האמון על החקלאות הישראלית, כלל לא עסק ודן בנושאים אלו טרם ההחלטה על ביטול המכס. בכל הנוגע למשרד האוצר, צו ביטול המכסים ניתן בהעדר תשתית מקצועית ומבלי לשקול את השפעותיו על המשך קיומם של ענפי המדגה והחקלאות הימית בישראל, מבלי לבחון חלופות, מבלי לקחת בחשבון כלל את המחסור העולמי בדגה, מבלי להתייחס להשפעות משבר הקורונה, מלחמת רוסיה אוקראינה, משבר עלויות הייבוא והלוגיסטיקה וסוגיית בטחון המזון.
על הממשלה הנכנסת, לבטל את צווי ביטול המכס, להשקיע בחקלאות המים, לפתח אותה ולתמוך בה על מנת שתצמח ותגדל בנפח הייצור שלה. רק כך יוכל הייצור המקומי להתחרות בייבוא. במקביל יש לטפל במה שנמנעה הממשלה הקודמת מלעשות וזה הריכוזיות במשק הישראלי, שם נמצא הפתרון עבור הצרכן הישראלי. בינתיים הניחו לחקלאים ואל תבצעו מהלכים בעלי השלכות אסטרטגיות ללא עבודת מטה מסודרת של הדרג המקצועי במשרדי הממשלה.
