קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל בנושא הרפורמה בחקלאות צריכה הייתה להתבצע לאחר עבודת מטה מסודרת ועל בסיס התייעצות עם גורמי המקצוע ומשרדי הממשלה הרלוונטיים, משום שהרפורמה ההרסנית הזו חוצה ומשליכה על עיסוקו ואחריותו של כמעט כל משרד ממשלתי. מאחר והרפורמה הזו אינה יותר מקמפיין מסוכן של אנשי ישראל ביתנו בממשלה, ומאחר ובממשלה הזו כל שר הוא ראש ממשלה, אין פלא שהצווים עליהם הם חותמים חותרים תחת החלטות ממשלה באין מפריע. כך למשל החלטת ממשלה 246 בנושא "תוכנית אסטרטגית לפיתוח בר-קיימא בישראל", לפיה כל משרד ממשלה צריך להכין ולבצע תכנית אסטרטגית לפיתוח בר קיימא. במסגרת ההחלטה, אלו בין היתר תחומי האחריות של משרד החקלאות: נקיטת צעדים לזירוז מעבר להשקיה בקולחין ובאיכויות שלא תפגענה בסביבה; נקיטה באמצעים לעידוד חקלאות חסכנית במשאבים; עידוד חקלאות אורגנית ; מתן תמריצים לעידוד התחזוקה של שטח פתוח ראוי לעיבוד בכדי לשמר את הנוף החקלאי, במסגרת רפורמה במשק המים; נקיטת אמצעים לחיסכון במים ופיתוח חקלאות מותאמת למשאבים הקיימים.
ישאל השואל, איך למשל מקדמים מחד השקיה במי קולחין עפ"י החלטת ממשלה, כאשר מאידך, עפ"י דו"ח משרד החקלאות ברפורמה ישנו פוטנציאל לנטישת מאות אלפי דונמים של שטחים חקלאיים? כיצד משמרים את "הנוף החקלאי" עפ"י החלטת הממשלה, כאשר לפי החלטות משרדי האוצר והחקלאות, החקלאים נוטשים חממות, מטעים, שדות ובריכות דגים? לאלוהים הפתרונים!
