מתי יחשב עובד כמועסק ב"משרת אמון"? בית הדין מרחיב את פירוש המונח גם על תפקידים בדרג ההנהלה השני.
בהתאם לפסיקה, על מנת שעובד יחשב כמי שמשמש בתפקיד של משרת אמון, דהיינו, כזה שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו, על העובד לעמוד בקריטריונים נוקשים אשר למעשה מצמצמים את פירוש המונח לשכבת ההנהלה הבכירה ביותר של הארגון.
בפסק דין מנומק אשר ניתן בימים האחרונים בבית הדין הארצי לעבודה, משנה בית הדין מעט את ההלכה וקובע כי בהתקיים תנאים מסויימים, ייתכן וגם עובדים בדרג ההנהלה המשני בארגון ייכנסו תחת הגדרת משרת אמון.
העובד שימש כמנהל מוסך בחברה גדולה, המנהלת מוסכים רבים, ונהנה משכר גבוה יחסית ומבונוסים על רווחי המוסך אותו ניהל. עם סיום העסקתו הגיש העובד תביעה לשעות נוספות בטענה כי, על אף האמור בהסכם ההעסקה שלו, חוק שעות עבודה ומנוחה חל עליו. בית הדין האזורי קיבל את תביעתו וחייב את המעסיק בסך כולל של 350,000 ₪ בגין שעות נוספות.
בית הדין הארצי ביטל כאמור את פסק הדין וקבע כי על אף שהעובד כיהן בתפקיד זוטר יחסית בהיררכיה הכללית של תאגיד ולא היה שותף לקביעת מדיניות, הרי שעצם העובדה שעמד בראש יחידה כלכלית עצמאית בתוך התאגיד, בה היה בעל סמכויות נרחבות, מציבה אותו ב"תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי" ומחריגה אותו מגדר החוק.
לאחר שנים בהן הלך בית הדין הארצי לכיוון של צמצום הגדרת "תפקידי האמון" בארגון, מתחילה אולי המטוטלת לנוע לכיוון הרחבתו וזו בהחלט בשורה טובה למעסיקים.
